הטופוגרפיה המאתגרת במגרש שקנו בני זוג בהרחבת קיבוץ אלונים, לא הרתיעה את האדריכלית שגויסה למשימת בניית בית משפחתם הצעירה. היא תכננה מבנה מינימליסטי ונעים, שמשלב בין החוץ לפנים, מתחפר שלושה מטרים אל תוך האדמה וטובל בנופים הירוקים המקיפים אותו
"מאתגרים יוצאים הדברים הכי מעניינים", מספרת בריאיון האדריכלית רוית דביר, כשהיא נזכרת בתהליך התכנון של בית משפחה בקיבוץ אלונים שבעמק יזרעאל. בני זוג, להם שלושה ילדים בגילאי בית ספר יסודי, רכשו מגרש בן 400 מ"ר שלו מאפיינים טופוגרפיים מעניינים במיוחד בחלקת ההרחבה של הקיבוץ. במגרש שיפוע חד במיוחד, כשהפער בין חלקו העליון לחלקו התחתון הוא שלושה מטרים. "אמרתי להם שמבחינתי זה כל היופי", היא אומרת.
בני הזוג ביקשו ליצור בית פשוט ונקי, שבו חלל ציבורי גדול לאירוח וחצר אחורית שפונה אל נוף עמק יזרעאל. כדי לנצל את המגרש בעל הטופוגרפיה הייחודית, תכננה דביר בית בן שתי קומות: הראשונה במפלס הרחוב – שבה השטחים הציבוריים ואגף ההורים, והשנייה שנחפרה אל תוך האדמה. בקומה התחתונה נמצאים פינת המשפחה וחדרי הילדים, ומשם גם הגישה לחצר גדולה, שאליה ניתן להגיע גם דרך מדרגות חיצוניות שבנויות על גבי טראסות בטון.
החזית הקדמית של הבית, אותה חזית הפונה אל הרחוב, מחולקת לשלושה חלקים המובדלים זה מזה בחומרים ובנראות. צדה הימני של החזית חופה באבן בידי ינון אבני, המרכזי משובץ כולו בחלונות והשמאלי אטום, צבוע בגוון בהיר של בז'. החלוקה המשולשת הזו חוזרת על עצמה גם בחלק האחורי, הפונה אל הנוף, על שתי קומותיו. מעל כל אלה – גגות שטוחים בגוונים שונים, ופרגולה עשויה מפסי עץ טיק שנמתחת מעל לחלק "השקוף", ומצלה עליו ועל דלת הכניסה.
דיינר אמריקני במטבח
דלת הכניסה נמתחת מהרצפה עד לתקרה, עשויה גם היא מפסי עץ טיק ומשתלבת בוויטרינה מצידה הימני, צמוד לקיר האבן. מעבר בה מוביל אל חלל מגורים גדול ופתוח לנוף, שסידור הפונקציות השונות והחלונות הגדולים שבו יוצרים תחושה של מרחב גדול אף יותר. משמאל לדלת נמצא גרם המדרגות שמוביל לקומה התחתונה, ומימינה המטבח. רצפת החלל כולו מחופה בבטון מלוטש והחלונות נתונים בפרופיל ברזל בלגי בצבע חום כהה.
במטבח הגדול הוצבו ארונות נמוכים בצורה יוצאת דופן – מלבן כמעט סגור, עשוי מעץ אגוז חום כהה, שמעליו משטח עבודה משיש לבן היוצר ניגוד ויזואלי חד. ממשטח העבודה ועד לתקרה נמתח חלון גדול שפונה אל המרפסת ההיקפית הצופה על החצר האחורית, שאליה מובילות דלתות זכוכית גדולות. בקיר הניצב לדלתות קבועים הארונות הגבוהים, הצבועים לבן כך שייטמעו בקירות, שבתוכם משולבים מכשירי החשמל. בין הארונות קבועה פינת אוכל קטנה בסגנון דיינר אמריקני, עם ספסל ישיבה מרופד בעור מלאכותי, שמשמשת את המשפחה לארוחות יום-יומיות. ממעל תלויים גופי תאורה של המעצב אסף ויינברום.
משמאל לכניסה ממוקמים פינת האוכל, הסלון והפתח המוביל לאגף ההורים, שבו נמצאים גם שירותי האורחים. בפינת האוכל שולחן וכיסאות מעץ שנקנו ב-"טולמנ'ס" וגופי תאורה מבד רשת מתוח על שלד ברזל שנבחרו ב-"פראט ליווינג". בין פינת האוכל לבין גרם המדרגות הסמוך מפרידה שידת ברזל ארוכה בצבע חום כהה, זהה לזה של פרופיל החלונות ושל מעקה המדרגות, ובה חפצי נוי ועציצים.
בצד השני נמצא הסלון, שבו חלונות ענק שצופים אל העמק. המרפסת ההיקפית נמשכת בפס צר מצידם השני של החלונות כדי לאפשר ניקוי חיצוני של הזכוכית. היא מרוצפת בדק "איפאה", עם מעקה ברזל עשוי פסים אופקיים נקיים שמעליו מדף עץ ("הרעיון הוא לא לנסות להתחכם בצורניות", מסבירה האדריכלית).
בסלון ספת קרם גדולה, גם היא מ-"טולמנ'ס", שולחן עגול שחור ושטיח משולשים בצבעים שתואמים לאלה של החלל כולו. על הקיר שמפריד בינו לבין אגף ההורים קבועה שידה ארוכה ונמוכה באפור בהיר, שתוכננה על ידי האדריכלית ונבנתה בנגריית "בונסאי". מעליה תלויה הטלוויזיה ולשמאלה זוג מדפים ארוכים מפלדה.
בקצה אותו קיר נמצא המעבר לאגף ההורים ולשירותי האורחים. חדר השירותים עצמו קטן, והכיור מוקם מחוץ לו, על גבי ארונית מעץ אגוז שלהם חזית מחורצת בפסים עדינים שיושבת על מדף ארוך מאותו חומר. שיש דק לבן וכיור עגול מונח, לבן גם הוא, משלימים את המראה, שחוזר על עצמו בחדרי הרחצה האחרים בבית.
ביחידת ההורים נבחרו ריהוט וצבעוניות מינימליסטיים ושקטים. רהיטי עץ וקש שהגיעו עם בני הזוג מביתם הקודם מונחים על רצפת פרקט שנקנתה ב-"מודי", ומוארים בגופי תאורה שכמו אלה שמעל לפינת הדיינר, נקנו אצל המעצב אסף ויינברום. הרצפה והקירות של חדר הרחצה הצמוד מחופים בגרניט פורצלן אפור, ובתוך המקלחון נבנה הקיר בדירוג כך שנוצר מדף להנחת חפצים.
אגף הילדים
גרם המדרגות המוביל מהמפלס העליון למפלס התחתון מחולק לשניים. ראשיתו במדרגות בטון שמתחתן חלל אחסון גדול וסגור, ובחלקו התחתון הוא מתחלף במדרגות עץ מרחפות. המעקה, עשוי מפלדה בפסים אלכסוניים, זהה בשני החלקים. מהמדרגות יורדים לחלל המשותף שבין החדרים בקומה התחתונה, המרוצפת כולה בפרקט עץ.
החלל הזה משמש כפינת משפחה, משחקים ועבודה לילדים (להורים פינת עבודה משלהם בקומה העליונה), והוא נפתח בוויטרינות גדולות אל החצר האחורית רחבת הידיים. מעברו האחד של החלל נמצא האגף של שני הבנים הצעירים, שם תוכננו שני חדרי שינה ואמבט משותף, ומהעבר השני חדרה של הבת הגדולה, שזכתה לסוויטה עם חדר רחצה פרטי, שרצפתו אפורה וקירותיו מחופים באריחים לבנים.
ארון הכיור של הבת חוזר על השילוב של רהיט עץ אגוז שעליו מונחים שיש וכיור לבנים, ולכך נוסף משחק צורני של חלון ומראה עגולים שתלויים מעל לרהיט המרובע. מיטת הברזל והגיטרה המרשימה בחדרה של הבת הגיעו איתה מהבית הקודם, והאדריכלית הוסיפה להם ריהוט עץ מינימליסטי.
מחוץ לקומה התחתונה נמצאת החצר, שחלקה הסמוך לבית מרוצף בבטון מוחלק שבהמשך מתחלף בדשא וצמחייה ירוקה ושופעת שתכננה דינה דרומי. על החצר מצלה המרפסת ההיקפית, שנתמכת בקצה אחד בבית עצמו ובמרכז ובקצה השני בעמודים תומכים מפלדה. אלה מתמשכים גם מעל למרפסת ותומכים בפרגולה שתלויה מעליה. "חשוב לי מאוד הקשר בין הפנים לחוץ והראייה הכוללת של שניהם ושל המבנה בסביבתו", מסכמת האדריכלית. "לדעתי, אי אפשר להפריד בין הדברים".
צלם: טל ניסים
סטייליט: רון פרום
אדריכלית: רוית דביר
כתבה: Ynet
